שריטות,

אצבעות ננעצות בבשרי,

משאירות את חותמן.

עדות לנשמה המדממת,

ממילים מורעלות,

פרשנות אלימה.

חגורות שאספתי,

קושרות אותי,

בעוצמה מחניקה.

אני נשפכת מהצדדים.

האידיאלים החיצוניים,

משאירים את חותמם בנשמתי.

עת ערב,

האור מתרכך.

שחרור האחיזה,​

חיבוק, עוטף את החזה הקפוץ,​

ניצני אהבה מבצבצים,

מבעד לצללים.

מסמנים,

את בואה,

של תקופה חדשה.