האמנית נמצאת בין שני קירות, באחד חרוטות מילות ההמנון "התקווה" הפוכות ובשני היא נתמכת בעודה עושה עמידת ראש.  לכל קיר תפקיד משלו והם הכרחיים לביצוע הפעולה. תפקידם מתחיל בכל פעם שהאמנית עולה לעמידת ראש כדי לשיר את התקווה, הפוך. הפעולה במיצג זה היא פעולת היפוך כפולה היוצרת ביטול של עצמה, היא מבטאת תסכול גדול ואת אי ההיגיון בחיי היומיום של אישה צעירה בישראל, המתקשה להישאר קשובה וממושמעת לנוכח ההנחיות החברתיות והלאומיות. ההיפוך והאבסורד מודגשים ע"י הפעולה הסזיפית והרפיטטיבית שלא נותנת מקום לוויתור. ההתעקשות להישאר ציונית, תוך שינון אחורה

.של "התקווה", נראית יותר ממגוחכת וחסרת מטרה